שלום לקוראים שלי, נראה לי שאתם עדיין לא כאן... מעניין מי תהיו ואיך תגיעו אלי?
זו פעם ראשונה שאני כותבת בלוג, עדיין לא יודעת איך מסתדרים עם הטכנולוגיה, מה מתפרסם איפה, איך מכניסים תמונה, מי יקרא, את מי זה בעצם יעניין?
נשימה עמוקה ו... הנה מתחילים.
שמי אסנת, אני בת 53 אמא לארבעה ילדים מקסימים בני 28,26,24 ובת בת 19. מזה שמונה שנים אני מנהלת את בית הספר היסודי של ראש פינה, בית ספר מקומי קטן שהשורשים שלו נעוצים אי שם בעליה ראשונה ובראשית החינוך העברי בגליל.
מאז זרמו הרבה מים בנחל ראש פינה, המושבה גדלה, התושבים השתנו וכך גם הצרכים של בית הספר והקהילה המזינה אותו.
בשנה שעברה הצטרפתי לקבוצת מנהלים ייחודית ונפלאה הלומדת יחד יישום תהליכי שינוי במסגרת תוכנית מפרש.
לאחר תהליך ארוך של מיפוי צרכים, הצלחנו לזקק את הצורך של בית הספר: חיזוק תחושת השייכות ולמידה מתוך מוטיבציה פנימית והנאה.
יצאנו לחיפוש ארוך אחר המענה המתאים שיסייע בחיבור הילדים למקום ולבית הספר, תוך שאנו מייצרים חווית למידה אחרת. קראנו מאמרים, ראינו סרטים וביקרנו בבתי ספר, נכחנו בשוק רעיונות של תוכנית מפרש והקשבנו לרחשי הלב של צוות, ילדים והורים.
ולבסוף בחרנו ביישום פדגוגיה ותיקה אך מצד אחר חדשנית המסתייעת בכל משאבי הסביבה והקהילה כטקסט ללמידה.
שם בית הספר הוחלף לבית חינוך וילקומיץ ללימודי שדה וקהילה, שם שיש בו אמירה לגבי הלמידה החוץ בית ספרית והקשר ההדוק לקהילה.
דפים על גבי דפים אוכל לכתוב על המהלך, ובעצם הם כבר נכתבו על גבי דפי ספר המיזם. הסוגיה הלא פשוטה היא כיצד מיישמים, כיצד מביאים הלכה למעשה את הכתוב בתוכנית העבודה, כיצד מחברים בין החזון למציאות כיצד צוות ביה"ס מנכס את הרעיונות שהיה אמנם שותף לכתיבתם והופך אותם לחלק מהעשייה היומיומית שלו.
שלב א'
אמנם כולם קיבלו לקריאה את ספר המיזם, אך בוודאי רק חלק קראו אותו לעומק, חלק בריפרוף וחלק מן הסתם השאירו אותו בתיבת הדואר ליום מן הימים.
מה יודעים חברי הצוות על המיזם, מה מבינים שעומד וצריך לקרות, מה הם יודעים על התהליכים המתרחשים?
בחודש ספטמבר ציירתי לעצמי את עץ המיזם כפי שאני רואה אותו בעיני רוחי. אמנם לא כל הרכיבים נמצאים בו אך חלק גדול ומרכזי מהם, בא לידי ביטוי באיור.
שבוע אחרי שציירתי את העץ, יצאתי לבדוק מה קורה עם הצוות, העץ הוא מעין מפת מוח המייצגת את התובנות לגבי המיזם.
בתום יום לימודים יצאנו בנחת אל הדשא בחצר הצםונית, פרשנו מחצלות , הבאתי צבעים מסוגים שונים, ניירות ולוחות וביקשתי מהצוות לצייר את המיזם כפי שהן מבינות אותו.
והרי התוצאות:
ההנאה שבעשייה היתה להן נפלאה, התוצאות הפתיעו אותי. הרבה בלבול, הרבה אי הבנה, גם מטרות המיזם טרם ברורות לצוות. יש בפני הרבה הרבה עבודה לגשר על הפערים שבין הידיעה לאי ידיעה, בין הידיעה לבין ההבנה ובין ההבנה ליישום.
זו פעם ראשונה שאני כותבת בלוג, עדיין לא יודעת איך מסתדרים עם הטכנולוגיה, מה מתפרסם איפה, איך מכניסים תמונה, מי יקרא, את מי זה בעצם יעניין?
נשימה עמוקה ו... הנה מתחילים.
שמי אסנת, אני בת 53 אמא לארבעה ילדים מקסימים בני 28,26,24 ובת בת 19. מזה שמונה שנים אני מנהלת את בית הספר היסודי של ראש פינה, בית ספר מקומי קטן שהשורשים שלו נעוצים אי שם בעליה ראשונה ובראשית החינוך העברי בגליל.
מאז זרמו הרבה מים בנחל ראש פינה, המושבה גדלה, התושבים השתנו וכך גם הצרכים של בית הספר והקהילה המזינה אותו.
בשנה שעברה הצטרפתי לקבוצת מנהלים ייחודית ונפלאה הלומדת יחד יישום תהליכי שינוי במסגרת תוכנית מפרש.
לאחר תהליך ארוך של מיפוי צרכים, הצלחנו לזקק את הצורך של בית הספר: חיזוק תחושת השייכות ולמידה מתוך מוטיבציה פנימית והנאה.
יצאנו לחיפוש ארוך אחר המענה המתאים שיסייע בחיבור הילדים למקום ולבית הספר, תוך שאנו מייצרים חווית למידה אחרת. קראנו מאמרים, ראינו סרטים וביקרנו בבתי ספר, נכחנו בשוק רעיונות של תוכנית מפרש והקשבנו לרחשי הלב של צוות, ילדים והורים.
ולבסוף בחרנו ביישום פדגוגיה ותיקה אך מצד אחר חדשנית המסתייעת בכל משאבי הסביבה והקהילה כטקסט ללמידה.
שם בית הספר הוחלף לבית חינוך וילקומיץ ללימודי שדה וקהילה, שם שיש בו אמירה לגבי הלמידה החוץ בית ספרית והקשר ההדוק לקהילה.
דפים על גבי דפים אוכל לכתוב על המהלך, ובעצם הם כבר נכתבו על גבי דפי ספר המיזם. הסוגיה הלא פשוטה היא כיצד מיישמים, כיצד מביאים הלכה למעשה את הכתוב בתוכנית העבודה, כיצד מחברים בין החזון למציאות כיצד צוות ביה"ס מנכס את הרעיונות שהיה אמנם שותף לכתיבתם והופך אותם לחלק מהעשייה היומיומית שלו.
שלב א'
אמנם כולם קיבלו לקריאה את ספר המיזם, אך בוודאי רק חלק קראו אותו לעומק, חלק בריפרוף וחלק מן הסתם השאירו אותו בתיבת הדואר ליום מן הימים.
מה יודעים חברי הצוות על המיזם, מה מבינים שעומד וצריך לקרות, מה הם יודעים על התהליכים המתרחשים?
בחודש ספטמבר ציירתי לעצמי את עץ המיזם כפי שאני רואה אותו בעיני רוחי. אמנם לא כל הרכיבים נמצאים בו אך חלק גדול ומרכזי מהם, בא לידי ביטוי באיור.
הנה הוא לפניכם: עץ המיזם של בית חינוך וילקומיץ ללימודי שדה וקהילה
שבוע אחרי שציירתי את העץ, יצאתי לבדוק מה קורה עם הצוות, העץ הוא מעין מפת מוח המייצגת את התובנות לגבי המיזם.
בתום יום לימודים יצאנו בנחת אל הדשא בחצר הצםונית, פרשנו מחצלות , הבאתי צבעים מסוגים שונים, ניירות ולוחות וביקשתי מהצוות לצייר את המיזם כפי שהן מבינות אותו.
והרי התוצאות:
ההנאה שבעשייה היתה להן נפלאה, התוצאות הפתיעו אותי. הרבה בלבול, הרבה אי הבנה, גם מטרות המיזם טרם ברורות לצוות. יש בפני הרבה הרבה עבודה לגשר על הפערים שבין הידיעה לאי ידיעה, בין הידיעה לבין ההבנה ובין ההבנה ליישום.
